14 אוקטבות – יוני רכטר, אבנר קנר, זהר לוי – 1975

באמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת, במסדרונות האקדמיה למוזיקה בת"א, נפגשו שני מלחינים ופסנתרנים צעירים: אבנר קנר ויוני רכטר. השניים הכירו עוד קודם, כששיחקו בקבוצת הנוער של הפועל ת"א בכדורסל. 14 הוא סך האוקטבות של פסנתר אקוסטי ופסנתר חשמלי 'פנדר', הכלים העיקריים בהם ניגנו השניים באלבום. קנר ורכטר כתבו ועיבדו שירים וקטעים כליים, ובהפקתו הנמרצת של אשר ביטנסקי הקליטו תקליט ואף הופיעו על הבמה לבד, וכן במסגרת סיבוב הופעות משותף עם הרכב נוסף של מוזיקה מתקדמת, 'קצת אחרת' – שלמה גרוניך, שלמה יידוב ושם טוב לוי.

"הצעד הראשון והמשמעותי שעשיתי ככותב ומבצע היה ב'14 אוקטבות', שהיה בעצם הרכב של מוזיקה נסיונית. הכימיה בין שנינו נבעה מהרצון להתמקד ביצירה ולא במוצר. הרצון הזה מלווה אותי עד היום. אפשר לומר שזה התחיל באופן לא מודע, מתוך צורך, צורך עמוק. כשמוסיקאי מתחיל אף אחד לא מכיר אותו, לכן הצעד הראשון שאתה עושה מאוד חשוב קודם כל כלפי עצמך, הכל נובע מתוכך, הכוחות הם שלך והיכולת לעשות דברים שייכת לך, זה לא תלוי באחרים כלומר בעיתונות, בטלוויזיה, או אפילו בקהל.

האלבום וההופעות נבעו משיתוף פעולה בין שני חברים, שהיה נפלא בכל המובנים. לא הייתי בשל אז לעשות משהו לבד, הייתי סגור וביישן. ב-'14 אוקטבות' היו קטעים אינסטרומנטליים שנוצרו מתוך אווירה של חופש ויצירה משותפת שהניבו הרבה אילתורים, וכשהופענו היו הרבה שינויים מערב לערב. חשוב לציין שהיה חבר נוסף בהרכב, המתופף זוהר לוי, שהיה מנוסה ומבוגר מאיתנו, ותרומתו היתה מאד משמעותית".

כהמשך ל – '14 אוקטבות' עלה באופן כמעט חד-פעמי, ערב בשם 'הכל זורם' שיזם דני שליט ושהוקלט עבור גל"צ, שכלל מוזיקה אינסטרומנטלית בעיבודים למקהלה ותזמורת וגם שירים מורכבים של אבנר קנר ושל רכטר.

arba_esre_octavot